1. הסמכה על פי ISO 9002 לניהול מערכת איכות לייצור, מכירה, התקנה ושירות.
כלומר, מערכת איכות החברה נבדקה והוסמכה ועוברת מבדקי מעקב תקופתיים כל שישה חודשים, על ידי מכון התקנים הישראלי.
2. תו תקן ישראלי 1505 למערכות לטיפול במי שתייה, לשימוש ביתי - סינון וטיהור.
כלומר, המערכות ובהן פילטר מים, מטהרי מים, בר מים ומסנן, נבדקו והוסמכו על פי התקן ועוברות מבדקי מעקב תקופתיים בארבע מעבדות של מכון התקנים. תמי 4 היא החבאה היחידה בישראל העומדת בדרישות תו תקן 1505 למערכות סינון וטיהור המים.
3. תקן WRAS - תקן התקן הבריטי לחומרים בשימוש מי שתייה. כלומר, כל החומרים שנוגעים במים הם חומרים מאושרים על ידי הגוף הנ''ל, והמערכת כולה נבדקת כמכלול כדי לוודא שאין ריאקציות בין החומרים השונים. הבדיקות כוללות את הרכבי החומרים ומוודאות שאינם מפרישים חומרים למים ואינם יוצרים טעמי לוואי (קיים רק בברים).
4. תקן CE - תקן בטיחות על פי דרישות הקהילה האירופאית. מכלול שלם של בדיקות חשמליות, יציבות, במטרה לשים דגש על בטיחות.
5. תקן ROHS - עמידה בהנחיית האיחוד האירופי המבטיח כי במוצר (כולל רכיביו) לא נעשה שימוש בחומרים מסוכנים לסביבה
המים המופקים ממתקני תמי 4 הם מי ברז ממקורות המים שעוברים תהליך של סינון וטיהור קפדני ומגיעים ללקוח ללא כלור וללא ומזהמים, אך עם כל המינרלים הטבעיים.
מים מינרלים הם מים הנשאבים ישירות מבארות, ללא כל סינון וטיהור, ומבוקבקים לבקבוקי פלסטיק.
הפלואור במי השתייה חשוב והכרחי מאוד לבריאות השיניים של ילדים הנמצאים בשלב הגדילה. מכשירי תמי 4 שומרים את המינרלים הנמצאים במים ולכן שומרים גם על הפלואור הנמצא במי השתייה.
סנן הפחם מרחיק גופים זרים כגון לכלוך וחלודה, סופח ריחות וטעמי לוואי ומסלק יותר מ-90 אחוז מהכלור המצוי במי השתייה. הנורה קוטלת חיידקים מזהמים.
קיימות חברות בשוק שמנסות להגדיל את מעגל לקוחותיהן בדרכי מרמה, הפחדה והטעיה של הצרכנים.
נציגי מכירות של החברות מגיעים לבית הלקוח בתואנה של ביצוע ''בדיקת מים'' חינם.
כיצד הם פועלים? בשלב ראשון איש המכירות נכנס לבית הלקוח ופותח ב''מסכת אימים'' הכוללת קטעי עיתונות מקומית וארצית מהשנים האחרונות, המעידים לכאורה על מציאת מזהמים חמורים המסוכנים לבריאות במי השתייה, אותם ניתן לטהר מיידית רק באמצעות מכשירי אוסמוזה הפוכה, אך לא באמצעות מכשירי תמי 4.
בתום השלב התיאורטי עובר סוכן המכירות לשלב המעשי: ניסוי האלקטרוליזה.
זהו מופע מצמרר של ניסוי מטעה במיוחד במעבדה מאולתרת.
הוא לוקח דגימת מים מה-''תמי 4'' ומכניס לתוכה אלקטרודות. בתוך מספר דקות המים הופכים לירוקים ועכורים, שכל הרואה אותם לא יעז לעולם לשתות מהם.
לאחר מכן עושה איש המכירות ניסוי דומה במים שהביא עימו בבקבוק, שעברו טיהור באוסמוזה הפוכה, ומראה שמים אלה נשארו ''נקיים'' גם לאחר הכנסת אותן אלקטרודות.
הכנסת אלקטרודות ברזל ואלומיניום לתוך תמיסת מים גורמת לפירוק תחמוצת הברזל וצובעת את המים בירוק עכור.
זוהי תגובה שתהיה בכל תמיסת מים שבה מינרלים מכל סוג שהוא, כולל כאלה הטובים לבריאות או שאינם גורמים כל נזק.
על מנת לתפוס את הסוכן ''על חם'', כל מה שעליך לעשות הוא לבקש מהסוכן להוסיף למים ה''נקיים'' שלו (מי אוסמוזה) מעט מלח, ולהכניס לתוכם אלקטרודה.
והנא פלא: לאחר הכנסת המלח יוריקו גם מים אלה ויחווירו פניו של הסוכן.
האבנית היא מינרל, וכיוון שמכשיר תמי 4 אינו משנה את הרכב המינרלים במים, הוא אינו מטפל באבנית.
האבנית, בניגוד לדעה הרווחת בציבור, אינה מזיקה אלא אף חיונית לגוף האדם לעומת זאת פילטרים, מטהרי מים ומסנן מים דואגים למים טהורים ובריאים.
מרגע הכנסתו של הסנן, לבית הסנן הוא נמצא בסביבה רטובה, ועל גבי הסנן עלולים להצטבר, באופן טבעי, חיידקים.
החלפתו במועד תשמור על איכות המים. בנוסף, הפחם מאבד את יכולותיו בתקופה העולה על כחצי שנה.
הבלאי בנורה נובע משעות עבודה וכמות הפעלות (פתיחה וסגירה של המכשיר).
במהלך הזמן יש ירידה הדרגתית בעוצמת הקרינה, לעתים הנורה דולקת, אך עוצמתה חלשה והיא אינה מבצעת את פעולת קטילת החיידקים באופן אופטימאלי.
התדירות המומלצת על ידי תמי 4 להחלפת סנן היא כל שישה חודשים, ולנורה - כל שנה.
מים זורמים, הינם מים שאינם עומדים. המים הזורמים בצינורות נמצאים בתנועה ומתחדשים ללא הפסק וכך נשמרת טריותם. כמו מזון טרי, מים טריים הם טעימים יותר.
במים מינרלים בבקבוקים ובמים מינרלים במתקנים ביתיים אין פלואוריד.
תינוקות הניזונים מתמ"ל בלבד, המוכנים על בסיס מים מינרלים או מי ברז לא מופלרים מצויים
בסיכון למחסור בפלואוריד.
כמו כל פעילות תעשייתית, גם תעשיית המים בבקבוקים הנה בעלת השלכות סביבתיות.
ייצור, מחזור ושינוע של הבקבוקים מצריכים אנרגיה וגורמים לזיהום אוויר.
על פי דו"ח של הקרן למען הטבע(World Wide Fond for Nature) WWF , ההערכה היא
שמעל- 1.5 מיליון טון פלסטיק נמצאים בשימוש גלובלי של כ- 89 ביליון ליטרים מים בבקבוקים כל שנה.
כמו כן על פי Climate Action Network, שריפה של בקבוקי פלסטיק גורמת לשחרור כלור
רעיל (ודיאוקסין פוטנציאלי) כמו כן, נספחות מתכות כבדות לאפר וההטמנה של פלסטיק גורמת
לשחרור פתלאטים מזהמים לקרקע.
גם נושא המחזור הוא בעייתי, על פי פרסום במגזין UTNE רק 5 אחוז מהפסולת הפלסטית עוברת מחזור.
כל מי השתייה, גם מי ברז וגם אלו הקרויים "מים מינרלים" מכילים ביסודם את אותם המלחים, בהרכבים ובריכוזים התלויים בסביבה בה הם זורמים. המים הינם "ממיס אוניברסלי", הסוחפים איתם מינרלים שונים מהסלעים וכך נקבעת איכותם הטבעית. כשני שלישים מפני כדור הארץ מכוסים במים במעטפת הקרויה הידרוספירה - שהינה אחת
מתוך ארבע קליפות כדוריות העוטפות את כדור הארץ, מתוך רכיביה, המים הראויים לשימוש
האדם הם המים העיליים, המצויים על פני היבשות. ומי התהום, המצויים בסלעים תחת היבשה.
ומה בישראל? בבחינה אקראית של ריכוזי מינרלים בבארות הנמצאות בפיקוח משרד הבריאות
והשוואה לריכוזי מינרלים במים "מינרלים", נראה כי הריכוזים דומים וכי גם אלה וגם אלה
מספקים כמות מזערית הנדרשת לגוף בהשוואה לכמות המינרלים המתקבלים ממזון.
חברות המים המינרלים הפועלות בישראל נבדקות כימית ובקטריאלית בפיקוח שירות המזון לפי" תקנות בריאות העם – מים מינרלים ומי מעיין".
קיים דמיון רב בדרישות ההרכב הכימי בהשוואה לתקנות בריאות העם למי שתייה.
ב 1994 נערך תקן למי שתייה במכלים (ת"י 1994 1501) הכולל הגדרות כימיות הדומות
לתקנות בריאות העם למי שתייה.
בשונה ממי שתייה או ממים מסוננים ומטוהרים בעלי תו תקן, המים המינרלים לא מחויבים בציון
או בבקרה מיקרוביאלית לאורך חיי המוצר.
כמו כן, בארץ אין חברות המאמצות תקן זה וכרגע אין לו אזכור בתוויות של ספקי המים בבקבוקים.
על פי מחקר מדעי בן ארבע שנים שפורסם ע"י המועצה להגנת משאבי טבע (NRDC 1999)
נמצא שמים בבקבוקים אינם בהכרח נקיים או בטוחים יותר בהשוואה למי ברז ושככלל, למי ברז
קיימים תקנות ותקנים מרובים יותר מאשר למים בבקבוקים.